כשטסנו לפולין בדצמבר האחרון ,תפסה אותי תדריך הבטיחות של הדיילת בקשב רב. עזבו שהחיים שלהן מרתקים אותי, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שבשעת חירום ההוראות המודגשות מאוד הן לדאוג קודם לעצמי. ישר התעוררה הפולניה שבתוכי שאומרת אחר כך יגידו שאני אמא לא טובה, שלא מגנה על ילדיה, אבל בפועל גם עלתה בי השאלה את מי הייתי מצילה קודם, אם בכלל, את בעלי או את הילדות?
ברגע זה הבנתי, אני אגואיסטית, כי ברור שהיתי מנסה להציל את הילדות, אני רוצה שיהיה לי המשכיות, ולכל הרוחות הלידה הזו כאבה.
זה לא את, זו אני הוא משפט שמרחף שם בכל סיום קשר, הוא גם נמצא שם כשבני זוג רבים על הרגלים, והוא הכי נכון שיש.
כן, כן שמעת נכון. זהו לא תירוץ זוהי האמת.
כל אדם עושה את ההכי טוב שלו כלפי עצמו, אנחנו החלטנו לקרא לזה אגואיסטיות אבל זה ממש לא בהכרח זה, זהו אוטומט הישרדותי שטמון בנו. כמובן שכל אדם בוחר מהם הערכים שלו שיגדירו את ההכי טוב, וגם אם ההחלטה מזיקה לו לדעתכם – היא מגנה עליו מזווית ראייתו.
צריך 2 לטנגו, אבל רק אחד כדי להוביל. מי שיאהב את עצמו קודם, יציף את האהבה אצל השני, כך גם אם אתם בשלב חיפוש הזוגיות.
אז מה בעצם לעשות כדי לדייק את עצמנו, ולזכות באהבה המתאימה לנו? פשוט לטפח את אהבה שלנו לעצמנו.
להיות קשובה לעצמי: לא פעם אנו נגררות אחרי אחרים לעולמות שלא מתאימים לנו, לתוך טרנדים, או דעות שהם אחרות משלנו, והרגלים, רק כדי שלא נהייה שונות . העולם גם הטיב לעשות ועודד אותנו לגלות שאנחנו לא עושות מספיק למען האחר אז גם שם לקחנו הקצנה. כשסהר הבת שלי הייתה בת 3 היא החלה להיות בררנית אכילה, כל פעם היא הורידה עוד ועוד מנות, וחלק ממוצרי המזון שכל כך אהבתי נעלמו פעם אחר פעם מהבית. אני שהיה לי בעברי בלוג בישול פשוט פסקתי מלנסות מנות חדשות והמשכתי כל העת לצרוך יחד איתה את האוכל הבררני שלה – פתיתים , חזה עוף, פסטה בשמנת, לחם ומרק עוף. האכילה הפכה עבורי למשעממת ואכלתי רק כשהייתי צריכה, המטבח ננטש לגמרי, והבריאות שלי שהייתה רגילה למגוון, פתאום התחילה לתת סימנים. לאט לאט שולחן האוכל בבית התמלא בניירות ועבודה, פשוט כי לא היה לי צורך ליצור ארוחה מפנקת, עם הרבה אופציות, שכיף להתייחס אליה תוך כדי אכילה. זו הייתה טעות. אני יודעת שברור לך למה. באיזשהו שלב החלטתי שדי, הגיע הזמן להיות קשובה יותר, החזרתי את האוכל שלי לחיים ואפילו דאגתי לכם למתכון בפוסט הקודם. השמחה שלי סביב הארוחות בבית חזרה לעצמה, ובעלי כבר אמר שהוא מרוצה מאוד מהניחוחות שבאים מהמטבח. אז תהיי קשובה לעצמך, לצרכים שלך כדי להתמלא.
לקבל את עצמך בשלמות: פעם הייתה לי מנטורית שאמרה שאנחנו מושלמות באי המושלמות. אחת הנשים, גדולת מידה, בחדר קמה ואמרה לה שאם היא תקבל את עצמה היא לא תרד גרם, ושככה היא לא מושלמת בעיניה. אבל זה בדיוק הפוך, ככל שנקבל בשלמות את עצמנו כך גם ניגע ונדייק את המגרעות שלנו, דבר שיאפשר התמודדות נכונה. וככה היום אחרי שנים צצו לא מעט שיטות ירידה במשקל שמדברות על לקבל את עצמך בשלמות. יותר ויותר גישות מציעות לנו לקבל באהבה את החטא המתוק שאכלנו בחדווה בצהרים אחרי שבוע של סלט. כמה לא מפתיע שהן גם עובדות. עבורי באופן אישי לקבל את עצמי בשלמות היה הפסקת המאבק המתמיד בחולי ובתשישות שהייתה לי. הפסקת המאבק אפשר לי ללמוד מחדש איך כן, והרווח היה גדול .
להיות נוכחת ברגע: עצרי, חכי רגע, נשמי, פתחי ענייך. מרוץ הזמן מתיש, המוח מלא במידע ומשימות. זכרי שכרגע יש רק את העכשיו וכדאי להנות מהקיים. ענן יפה בשמים, דשא ירוק ברחוב, הטעם של התה שלגמת וכל דבר שהתחלת לעשות. להיות נוכחת ברגע הזה מאזן את המרוץ, מוריד מתח משמעותית, תורם לעור יפה יותר. מה צריך יותר מזה?
אז בעולם הזה של אהבה אל תשכחי את עצמך, כי רק אהבה מביאה אהבה.
שלך, דנדי בא לך את המסרים כתזכורת ? מקבלת עצמי בשלמות קשובה לעצמי נוכחת ברגע הזה
Comments