top of page

תיק לחץ

תמונת הסופר/ת: דנדי dandiדנדי dandi

הייתי ילדה רזה מאוד, ותיק בית הספר שקל כמעט כמוני. עגלות עדין לא היו קימות, ויום אחד בתום יום הלימודים גיליתי שבדשא מאחור יש מלא, אבל מלא - חלזונות. לא התאפקתי, הסרתי את התיק והנחתי אותו בפינה. מצאתי שקית והתחלתי לאסוף את החמודים. אל תדאגו זה היה בידיעה שאני משחררת אותם חזרה – מתישהו. פתאום נזכרתי שאמא שלי מחכה לי ובטוח כבר כועסת על העיכוב. רצתי הביתה.


צדקתי. אמי כבר הגיעה כמעט עד לבית הספר, ונתקלתי בה בדרך. אני מראה לה את החלזונות בשמחה ועיניים נוצצות, והיא: "איפה התיק השלך?" בשיא הטבעיות אני מצביעה אחורה. "על הגב." עד היום אינני זוכרת אם קלטתי לבד שהוא לא שם או פשוט שותקתי מהצעקות של אימי (אפשר להבין אותה), אבל כשחזרנו למקום התיק לא היה. אני אומנם לא זוכרת בדיוק איך הגיבה אימי לרגע בו הצבעתי על התיק גב כשהוא לא קיים אבל אני בהחלט זוכרת את תחושת חוסר האונים והבלבול שהיו בי. זה היה מצב לחץ אמיתי עבורי, וכל מה שרציתי להיות היה ילדה טובה שלא כועסים עליה בגלל איחור. בזמן מצב לחץ, בכל גיל, המוח מפריש את הורמון הקורטיזול. הוא זה שמעלה את קצב הלב, מאזן את האדרנלין ומערפל את החשיבה. זה מידע שחשוב לדעת כי זהו מצב פיזי שלא ניתן לשינוי. מה כן ניתן לעשות ? יש לי כמה פתרונות עבורך: קודם כל לקבל את עצמך בשלמות. לדעת ולהבין כי יתכן שהתגובה שלך תהיי קצת מעורפלת, לפעמים לא הגיונית, ותגרום להתנהגות שעלולה להיות מזיקה - כמו לשכוח היכן הנחת את המפתח בדיוק כשחייבים להספיק את התור. בכל אופן במצבי לחץ את לא את. זה פיזיולוגי לגמרי, ולכן זה גם לא זמן לשפוט.

מקבלת עצמי בשלמות

חוץ מזה לימדו אותנו להתייחס ללחץ כדבר רע, אבל אם אומר לך שזה יכול להתפרש גם אחרת, היית מאמינה לי? קלי מקגונגל, פסיכולוגית מארה"ב , שינתה דעתה על לחץ לאחר מחקר בו נתקלה בנתונים מפתיעים גילתה שבעצם לא הוא שמזיק לנו, אלא מה שאנחנו חושבים עליו. קצת כמו נבואה שמגשימה את עצמה. שינוי של מה שנחשוב על הלחץ תשנה גם את התגובה הפיזית אליו, זה קצת כמו התרגיל הזה של אומני חושים שגורמים לך לחוש בטעם שאת לא טועמת באמת. רוצה גם להפוך את הלחץ לחבר? להרגיש שאת בשליטה מלאה ? להנות מדפיקות הלב ? אם ענית כן, זה פשוט. תזכרי ש.... כשהדופק עולה בעצם הגוף שלך מתארגן לקראת האתגר החדש ובזכות זה את תעמדי באתגר. אם הנשימות שלך מוגברות, זה נפלא, זורם יותר חמצן למוחך, ובעצם גם ברגעי שמחה התחושה זהה. כמו כן בזמן מצבי לחץ את חברותית יותר. הגוף מפריש יותר מהורמון האקסיטוצין. זהו ההורמון עם יחסי הציבור הכי טובים שיש – ידוע כהורמון החיבוקים. מה שהוא עושה הוא הופך אותך לאישה שמחפשת קרבה, עם יכולת הזדהות רגשית גבוהה ואכפתיות לסביבה הקרובה שלנו. את תוכלי לזהות אנשים שבמצוקה ותוכלי להיפתח ולספר מה שיושב עליך בבטן. האם חווית הלחץ עדין מרגישה אותו דבר? ספרי לי על זה בתגובה .

100 צפיות0 תגובות

Comentarios


bottom of page