הבוקר נסעתי לגדרה למכירה , בדרך , בערך לקראת סופה , שמעתי את הבשורות העצובות שענקית המוזיקאיות, קורין אלאל, אחת המיוחדות שהיו לנו, הלכה לעולמה . לקח לי בערך רבע שעה לצאת מהרכב בחניה כי פשוט לא הצלחתי להיפרד מהרדיו שהשמיע את שיריה .
קורין הייתה דוגמה חיה לאדם שמגשים את החלום שלו.
היא עלתה לארץ בגיל 8.
ובתחילת דרכה במוסיקה אף אחד לא חיכה לה עם דלתות פתוחות –
היא עבדה קשה, נלחמה על המקום שלה, והביאה לעולם משהו חדשני ושונה.
היא ידעה לחלום ,
כבר שכסימה להקה צבאית חשה שהשירים המתוקים , רכים , לא היו המקום הטבעי שלה ,
היא בחרה לחפש את עצמה במוסיקה ולשחק בכל מיני גוונים וסגנונות .
הרבה ביקורת היה לאנשים סביבה אבל היא היתה נחושה בדעתה לללכת בדרך האומנותית שלה ולבחור סיגנון מחוספס יותר ממה שכולם היו רגילים .
האמונה שלה בעצמה גרמה לאנשים ללכת אחריה .
השירים שלה כמו "אנטארקטיקה", "זן נדיר" ו"אין לי ארץ אחרת" לא היו סתם להיטים;
הם היווה יצירות שפרצו גבולות והשפיעו על דורות של ישראלים.
לאורך השנים, היא לא פחדה להיות נאמנה לעצמה – גם כשזה לא היה קל.
החל מהיציאה מהארון (שלא היתה מקובלת אז , ) , הקמת המשפחה ,
ועד הבחירה להתעסק בנושאים עמוקים וכואבים בשירים שלה,
קורין תמיד ידעה איך להביא את האמת שלה קדימה.
אפילו כשהייתה חולה,
היא המשיכה להופיע וליצור,
מוכיחה שלמוזיקה שלה לא היו גבולות – לא של זמן, מקום או מצב.
בעיני המורשת שלה היא לא רק השירים , אלא היכולת שלה לחלום , להעז ולהיות פשוט היא . מה את זוכרת מקורין ? יהי זכרה ברוך.
Comments