הוא פנה אלי בסוף ההרצאה , גבר בן 90 , גיל הזהב חיוך רחב על פניו . "תמשיכי ככה " הוא אומר לי "תספרי את מה שסיפרת כאן בכל מקום . "
הוא מחזיק את ידי ומספר לי קצת על עצמו .
"הלוואי שכולם יבינו מה שהבנת בגיל צעיר .
אני כבר סוס זקן ,
יש לי 2 בנות , 2 בנים , נכדים , בלי עין הרע דאגתי לכולם .
אבל לעצמי ... "
ועכשיו ? שאלתי בסקרנות , הוא הסתכל מסביב וענה ,
"עכשיו אני כאן"
הבנתי אותו , הוא מגיע למועדון הזה כמה פעמים בשבוע מרצונו , נהנה מהתכנים , צוחק עם אנשים, חיי את החיים . אבל למה רק עכשיו ?שאלתי בסקרנות , והוא סיפר לי בהרחבה , ושיחה של 5 דקות גלשה לרבע שעה . מגיל קטן , בטוניס , לימדו אותו ללכת לבית הכנסת . להתפלל כל תפילה , ולעשות הכל למען . כשעלה לארץ לקח על עצמו טיפול בבית כנסת בעיר . כי אמרו לו , כי גידלו אותו על זה. השנים עברו , וההרגל נשאר , הוא עושה הכל בבית הכנסת והם לא מתביישים לבקש עוד . ככל שהשנים עברו התחילו ויכוחי כוח ומאבקים בין החזנים , והוא נשאר שם באמצע , רואה שלא טובת בית הכנסת מולם , ותקוע במריבות ביניהם . לאט לאט בית הכנסת הפך עבורו לעול אבל הוא שם למרות המועקה , הלחץ בחזה , הכעסים והלילות ללא שינה.
לפני שנתיים רעיתו היקרה נפטרה, באותו הרגע החליט שלא לשוב יותר לבית הכנסת, כשעולה הצורך הוא מתפלל בבית. מדי פעם מנסים להתקשר אליו והוא לא עונה. פתאום הוא מספר שהוא מרגיש כל כך חופשי , משוחרר , ובריא . כל הטרדות ירדו לו מהראש , והוא נוכח ברגע הזה , ונהנה מהזמן בעולם הזה. "אני קצת מצטער," הוא אומר לי "שלא גיליתי את זה לפני. שלא הקשבתי לעצמי ולגוף שלי." דאגתי שידע שעם העבר אין מה לעשות , ושעכשיו זה הזמן להנות מכל רגע . ואני מקווה שכשאגיע לגיל שלו , לא אצטער על העבר . ואת ?