לקטנה שלי קוראים אופק , והיה לה יום הולדת 3 השבוע בגן . זה היה הראשון שלי . איך זה יכול להיות ? כי הגדולה שלי ילדת קיץ בכלל , ולא חגגה בגן . עכשיו ימי ההולדת בגנים בזוגות , ולכן ההורה , עקב עומס עוגות , מדדה בחצי גורן עם העוגה על הידיים . כולם חייבים לראות איזה עוגה יותר יפה , מזל שאף אחד לא שם לב שכמעט ועפתי בפינה של השטיח . זה היה נגמר בבכי , או בצחוק , בכל זאת עוגת קצפת לבנה וסוכריות צבעוניות . טקס המשאלה המסורתי ו … פווו…. כיבוי הנר .
ישר כאשר שהנר כבה , גם הסיכוי שלי לדעת מה המשאלה של אופק הלכה לה. פשוט כי ככה חונכנו .משאלות שומרים בלב אם לא הן לא מתגשמות.אני מאוד אוהבת הרצאות השראה , תעיד האפליקציה של TED בנייד שלי, אז השבוע שמעתי את יובל אברמוביץ כותב “הרשימה” .
בהרצאה הוא מתאר איך הוא הולך עם ביתו ברחוב והיא מלמלת לעצמה משאלה בגלל כוכב נופל. כמו כל אב מסור הוא ביקש לדעת מה הייתה המשאלה אבל היא החרישה , כי חלילה רמז אחד והיא עלולה שלא להתגשם . האם הכוכב יכול ללכת לקנות לה את הברבי הנוצצת ? בהמשך ההרצאה יובל ממשיך ומבקש מאתנו לצעוק את החלומות שלנו, וכנראה שאיפשהו גם אני …
את התכשיט “באתי ליהנות” עיצבתי בדיוק בגלל זה .כולנו רוצים ליהנות והרבה, זו משאלה שאנחנו כל כך מחביאים שאנחנו בדרך כלל שוכחים ממנה, וגם אם יבוא ההר אל מוחמד , וההנאה תעמוד מול עיננו ואנחנו נביט בשרמנטיות ישר דרכה .הפתק הקטן שלי מזכיר לי גם ברגעים של עייפות להסתכל על הכיף שבלהקריא להן סיפור . בפקק תנועה, הוא מזכיר לי להביט לשמים על ענני הנוצה. בניקיון הבית, לשיר עם הרדיו .יש כל כך הרבה דרכים ליהנות , תצעקו אותם .
