שנאתי את חגיגיות יום ההולדת שלי כל החיים .
הן תמיד יצאו או בפסח לפני עידן הקצפת צמחית טעימה, או ביום השואה. עברו שנים ואחרי הצבא החלטתי שדי , אני הולכת להנות אבל כל פעם מחדש זה לא עבד.
2019 הייתה מבטיחה והנה נפלתי על יום בחירות. נשארתי בבית לשמור על הילדות כדי שבעלי יתפרנס בכבוד. הוא חזר הביתה ואני הייתי נראת כמו פועל מטבח באולם אירועים, תוהה לעצמי אם אי פעם אצליח להנות בתאריך הזה. מה נשתנה השנה ?
פשוט לא היתה לי ברירה .
יום ההולדת החל בחג וסגר קורונה שהשאיר אפילו פנטזיות מחוץ לחלומות.
נאלצתי להישאר בבית, לקרא ברכות, להנות מכמה בלונים מנופחים ולאכול שוקולד שקנו לי בסופר. זה היה מושלם , בחוץ היתה שמש חמימה וירדנו לאכול פירות עם אלכהוג'ל, בדשא הקטן שבחצר הבניין. פשוטות. אבל חלילה לא הפשטות עשתה לי את זה, מה שתיקן את החוויה היא שלא היה פספוס של כלום. לא היה כלום כי אין כלום. אף אחד לא יכול היה לקחת אותי לצימר , או לפנק בכרטיס לספא . סיבוב שופינג לא הכרחי בפיג'מה , ובקיצור אין מסעדות יוקרה. התובנה הראשונה של גיל 36 היא בעצם שכגודל הציפיה כך גודל האכזבה (בעיקר במה שלא תלוי בך) ומשנה לשנה כל כך רציתי להנות מיום ההולדת שתמיד היו בו מחדלים .
נלסון מנדלה הוא דוגמא טובה לעוד אחד משיעורי התובנה הגדולים בחיי. שומר ראשו מתאר טיסה אחת בה מנוע דחף אחד פסק מלעבוד במטוסו. מנדלה שקלט זאת תוך כדי קריאת עיתון פנה לשומר הראש וביקש ממנו להודיע על התקלה לטייסים. הטיסים ידעו על הדבר וכבר הודיע כי הם חוזרים לנחיתת חירום . שומר הראש חזר למקומו כשהוא רועד מפחד וילבו כמעט עוזב את גופו, אך כשהביט במנדלה זה ישב והמשיך לקרא בעיתון . הסיטואציה הרגיעה אותו במקצת . כשנחתו בשלום , במהלך הנסיעה פנה אחד השומרים הנוספים למנדלה ושאל אותו על הטיסה. הוא חייך ואמר "מעולם לא פחדתי כל כך בחיי" . גם כשהלכתי למכינה הקדם צבאית בהיותי צעירה , ואפילו השיחה עם מפקד המב"ס בצבא ועד לפתיחת העסק שלי בכולם רעדתי בתוך תוכי. באף אחד מה לא הרגשתי קרקע תחת רגלי ועדין בחרתי להלך בהם באומץ. ואני יודעת שהסיבה שהצלחתי היא פשוט התעוזה שלולא הפחד לא היתה קיימת. האומץ קיים בי והוא אינו קיים ללא הפחד.
*ניתן להגיע לתכשיט בלחיצה על התמונה מכל מלמדי השכלתי הינה התובנה בין הטריות יותר, כי פעם לא היתי מוכנה להקשיב. לא ידעתי איך להכיל דעות שונות ממני , או לספוג כעס של אחרים. תמיד חשבתי שאנשים מענינים אבל לא הצלחתי להבין שיש פה יותר מסתם הצצה פנימית . אנחנו תמיד למדים , לטוב ולרע . גם למוד איך לא להתנהג היא דרך, ולכן בכל מקום יש שיעור ואופציה להיות קצת יותר מבריקה. להית משכיל זה לא רק להיות בעל תואר וציון גבוה. זה להיות קשוב לשיעורים . ויש עוד הרבה דברים שלמדתי בדרך , חלקם עדין לא מיושמים . מאחלת לכולנו ימי הולדת מאושרים . אשמח יותר מכל לשמוע למטה בתגובות מה את חושבת ומה בא לך להגיד שלך , דנדי