השבוע באחד מרגעי המשבר הרבים שהיו בתקופת הקורונה,
כתבתי פוסט באחת מקבוצות הפיסבוק שאני חברה בהם ומיועדים לעצמאים ושאלתי:
מתי תבחרו לסגור את העסק שלכם?
מעבר לים ההודעות האישיות שקיבלתי לתיבת המסרים שלי,
הגיעו אלי לא מעט תובנות כי בכל זאת מכל מלמדי השכלתי .
דדן ליין להכנסה מסוימת היה כמובן הראשון מבין הסיבות לסגירה ,
ואני מודה , הייתי אמורה כבר מזמן כבר להכפיל את ההכנסות. במיוחד בעסק שבו יש חומרים לא זולים ושליחויות שהם הוצאות קבועות.
ובואי, כסף, לא משנה כמה רוחנית אני יהי, הוא עדין מנהל את העולם .
(או שזה הסינים ? אבל ממילא גם שם זה ענין של כסף.)
אז על זה כמעט כיבית את השלטר במשיכה חזקה למטה. כמו ילדה קטנה בתופסת ששוברת את החוקים ולא משחקים. 5 דקות אחרי התחילו להגיע תגובות מסוג אחר. עצמאים כתבו בלב שלם שהם יעזבו את העסק כשתעלם בהם התשוקה, וכשלעבוד בו לא יסב יותר שמחה ואושר. הסתכלתי על התגובות והלב שלי הרגיש כאילו הוא יוצא מהמקום.
איך אני יכולה לסגור את השלטר על העסק כשכל פעם שיש גלינג של הזמנה , ולא משנה מה השעה,
אני רצה לנייד,
מוודא שהמוצר קיים,
מזמינה אם צריך,
מקבלת את התכשיט ,
מלטפת את המילה, מרכיבה את הסוגרים תוך כדי ברכה,
אורזת באהבה,
שולחת ומחכה בלב דופק לתגובה.
ואיך אני מעזה לחשוב ככה כשאני רק מחכה שמישהו ישאל מה אני עושה.
שאוכל לספר לו על הכוח של המילים וכמה תובנות יש בהם ,
ואיזה סיפורי קסמים התכשיטים עושים. בקיצור , אני בבעיה . הדלאי לאמה אמר "שהתחושה שהעולם זקוק לכישורים שלכם היא המפתח לסיפוק בחיים" ומאז פוזטיב דנדי אני מרגישה שאני מתנה לעולם.
שיש לי מה לתת , ושזה אפילו מיוחד ועטוף באריזת מתנה .
תחושה שזכיתי בכל הקופה, בתובנה כל כך שונה, בהזדמנות פז.
מיד חשבתי לעצמי מה עוד אני יכולה לעשות כדי לקרב למותג והקמתי מחלקה חדשה של שרשראות שם.
ולקראת יום האם הבנלאומי (כן , כן יש כזה) הוספתי עוד תכשיטים יחודים לאמהות .
ועכשיו אני מושיטה ידים קדימה , לעזרה, אל תתני לי להיות העצמאית ה837490 שסגרה בעקבות משבר הקורונה.
תזמיני חברות לאתר.
תזמיני נשים לקהילה.
אפשר גם להירשם לקבלת 12 חודשים של מסרים חיובים.
ספרי עלי למי שאפשר ועל הקסם שטמון בלענוד מילה טובה .
וכתבי לי למטה, בתגובות , אם יש לך רעיון נוסף איך לעזור לאתר שלי לעוף אל על .
שלך ,
דנדי